נדחתה תביעה לפיצוי ע"פ חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים

1.      1.      התביעה בתיק זה הוגשה ביום 11.8.05 ובה תובעים התובעים פיצוי בסכום של 50,000 ש"ח על פי הוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשרותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א - 2000 (להלן - "החוק").

2.      2.      על פי החוק מוקנית הסמכות לבית המשפט לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום הנתבע והתובעים עותרים למימוש סמכות זו במקרה הנוכחי.

3.      3.      התובעת מס' 1 הינה ילידת אתיופיה, אשר עלתה לארץ בשנת 1984. התובעת היתה, בתקופה הרלבנטית לתביעה, מתמחה במשפטים במשרד עורכי הדין המייצגה בתביעה זו ובנוסף - עבדה כמדריכת נוער בפרוייקט "נוער שוחר מדע-יוצא אתיופיה", אשר במסגרתו ריכזה היא קבוצת בני נוער מחוננים אשר למדו לימודי העשרה במסגרת מכון ויצמן למדע.

4.      4.      התובעת מס' 2 הינה עמותה רשומה, המוכרת כמוסד ציבורי ואשר עוסקת, בין היתר,  בהגנת זכויותיהם של יוצאי אתיופיה ועומדת, לטענתה, בהגדרות סעיף 7 לחוק, אשר מכוחו היא רשאית לייצג את התובעת מס' 1 בתביעה הנוכחית.

5.      5.      כאן המקום לומר, כי לטענת הנתבעים אין התובעת מס' 2 בעלת מעמד כלשהו בתביעה, לאחר שהתובעת מס' 1 זכתה לייצוג עורכי דין מטעמה (ייצוג אשר לא היה מנת חלקה עם הגשת התביעה).

6.      6.      הנתבע מס' 1 ניהל, בתקופה הרלבנטית לתביעה, את סניף לוד של חנות "רשת שפע שוק", אשר נמנית על רשת הנתבעת מס' 2.

7.      7.      עובדות המקרה, כטענת התובעות בכתב התביעה הן, כי ביום 3.7.2005 נכנסה התובעת מס' 1 לחנות הנתבעת מס' 2 בלוד וביקשה מן המוכר למכור לה כמה יחידות של דברי מאפה אולם המוכר סירב לבקשתה ואמר לה "לא לבלבל את המוח".

8.      8.      לטענת התובעות - כאשר שאלה התובעת מס' 1 את המוכר מדוע מסרב הוא למכור לה את דברי המאפה, השיב הוא לה, כי אין הוא מוכן למכור לה דברי מאפה בודדים "בגלל שאנשים כמוך אוכלים בתוך הסניף, זורקים את השקית ולא משלמים" (סעיף 6 לכתב התביעה).

9.      9.      טוענות התובעות, כי מששבה התובעת מס' 1 ודרשה מן המוכר כי ימכור לה את דברי המאפה וטענה כלפיו כי לא יכולה להיות לו כל טענה כלפיה, דרש המוכר כי תעזוב את המקום.

10.  10.  לאחר זאת טוענות התובעות כי התובעת מס' 1 פנתה אל הקופאית הראשית בחנות וביקשה ממנה לקרוא למנהל החנות (הנתבע מס' 1), אשר - כאשר הגיע למקום - סירב לדבר עם התובעת מס' 1 במקום וביקש ממנה לצאת מן החנות. לטענת התובעות - סירבה התובעת מס' 1 לצאת מן החנות; דרשה מן הנתבע מס' 1 להורות למכור לה את דברי המאפה והדגישה בפני הנתבע מס' 1 כי אין זה חוקי למנוע מכירת מוצרים מטעמים גזעניים.

11.  11.  בתשובה - לטענת התובעות - אמר הנתבע מס' 1 לתובעת מס' 1, כי "אם זה לא חוקי אז תגישי תביעה נגדי"; קרא למאבטח החנות והורה לו להוציא את התובעת מס' 1 מן החנות (בלשון כתב התביעה - "להעיף" את התובעת מס' 1 מן החנות - ר' סעיף 8 לכתב התביעה).

12.  12.  הבאתי את טענות התובעות כלפי הנתבעים כלשונן בכתב התביעה, לנוכח הטענות החמורות אותן הן מעלות כנגד הנתבעים.

13.  13.  הנתבעים מצידם מכחישים את טענות התובעות ביחס לפרטי הארוע ומצטרפים באופן ברור לגינוי מוחלט של כל גילוי גזענות שהוא.

14.  14.  בכתב הגנתם טוענים הנתבעים, כי מיד לאחר פתיחת דלתות החנות נכנסה התובעת מס' 1 לחנות ופנתה אל עבר המאפית, בה ביקשה היא מן המוכר (לאחר "תיחקור" ארוך בדבר מהותו של כל מאפה המצוי בה) לרכוש בורקס אחד מסוג אחד ובורקס שני מסוג אחר ולשקול כל אחד מהם בנפרד. לאחר שהמוכר הסביר לתובעת מס' 1 כי אין הדבר אפשרי, שכן - מכונת השקילה שבמאפית אינה מנפיקה תווית משקל ומחיר עבור מוצר שערכו פחות מ - 1 ש"ח והציע כי יצרף את שני המוצרים לשקילה משותפת ובאופן זה ניתן יהיה להנפיק תווית מחיר משותפת - החלה התובעת מס' 1 לקלל את עובד המאפית; הטיחה בו ביטויים מעליבים; הודיעה לו כי היא סטודנטית למשפטים ואיימה כי תגיש תביעה משפטית על סך של 50,000 ש"ח (ר' בסעף 10 לכתב ההגנה).

15.  15.  הנתבעים טוענים, כי עובד המאפית לא העליב את התובעת מס' 1; לא התייחס לארץ מוצאה ולא פגע בדרך כלשהי (סעיף 11 לכתב ההגנה).

16.  16.  ביחס לנתבע מס' 1 טוענים הנתבעים, כי לא היה כל צורך לקרוא לו, שכן - מששמע הוא את צעקותיה של התובעת מס' 1 - הגיע הוא ביוזמתו למאפית על מנת לברר מה פשר סערת הרוחות במקום. בכל מקרה - טוענים הנתבעים בכתב ההגנה, כי הנתבע מס' 1 התייחס אל התובעת מס' 1 בכבוד ולא פגע בה בכל דרך שהיא. כך גם מכחישים הנתבעים את טענת התובעות לפיה, כביכול, ביקש הנתבע מס' 1 להיעזר בשרותיו של שומר החנות על מנת "להעיף" את התובעת מס' 1 מן החנות.

17.  17.  הנתבעים גם מכחישים את טענת התובעות לפיה, כביכול, השתמשו הם בביטויים גזעניים או פוגעים כלפי התובעת מס' 1 וטוענים, כי ההיפך הוא הנכון, דהיינו - כי התובעת מס ' 1 היא זו שעלבה במוצאו של המוכר במאפית ובאמונתו הדתית של הנתבע מס' 1.

18.  18.  התובעות הגישו כעדויות ראשיות מטעמן את תצהירים של התובעת מס' 1 ואת תצהירו של מר מלק פירדו - חבר בקבוצה אותה ריכזה התובעת מס' 1 ואשר עימה היתה התובעת מס' 1 אמורה  לנסוע למכון ויצמן למדע באותו הבוקר. הנתבעים מצידם הגישו את תצהיריהם של הנתבע מס' 1; של המוכר במאפית - מר בן ציון מושיאשוילי ושל הגב' סבטלנה קמינסקי - מנהלת מחלקת הבשר ואחראית על המעדנייה בסניף "שפע שוק" בלוד. מר מושיאשוילי לא הופיע לדיון ההוכחות בתיק, לאחר שלא נתבקשה הזמנתו במועד ומשום כך כל שנותר בתיק הינם תצהירי הנתבע מס' 1 והגב' קמינסקי. אביא להלן את דברי המצהירים בתצהיריהם.

19.  19.  בתצהיר עדותה הראשית מפרטת התובעת מס' 1 את קורות חייה המרשימים, החל בעלייתה ארצה במסגרת "מבצע משה" בשנת 1984; עבור דרך היותה בוגרת החוג למשפטים בקריה האקדמית בקרית אונו; עבור דרך היותה בעבר סגנית יו"ר ארגון הסטודנטים יוצאי אתיופיה ודרך התמחותה במשרד ב"כ ועד לכהונתה כחברת מועצת העתונות הארצית.